|
האופרה מבוססת על מיתוס עתיק ממסופוטמיה, ששרד בשפה האכדית; הליברטו משמר את השפה
המקורית, ובכך מהווה נקודת שיא בסדרת יצירותיה של פליישר המחיות שפות שמיות עתיקות,
ששרדו רק בממצאים ארכיאולוגיים – שילוב של מיתוס עתיק בן 4,000 שנה עם טכניקות חיבור
וטכנולוגיות חדישות.
במוקד המיתוס עומד אדפה, יצור שעלה מן הים, הנקרע לאורך האופרה בין העולם הארוטי שעל פני
האדמה לבין עולם הנצח שבשמים. במערכה הראשונה, אדפה, משרתו של אֶאַה, אל הים והחוכמה,
מסרב לפיתוייה החושניים של רוח הדרום – המייצגת את פריון האדמה – להזדווג עמה, ובסופו של
דבר שובר את כנפה.
המקהלות, הסולנים והתזמורת מצטיירים בתפקידים של אלים וכוחות טבע; הגיבור הראשי, אדפה, תדמיתו אנושית.
במיתוס המקורי, בראייתו של פרופ' שלמה יזרעאל, בולט ההבדל בין יכולת נתינתו של אאה אל הים (כוח) ליכולת נתינתו של אנו אל השמים (חיי נצח). לצד שלוש הדמויות שבמוקד האופרה, כולל המיתוס המקורי ישויות בעלות תפקיד סיפורי, כמו מקהלת דיינים ויצור אלמותי, שאינן מופיעות באופרה. בבואה לעבד את המיתוס, בחרה ציפי פליישר להתלכד עם הוויית אובדן חיי הנצח. המסר המרכזי, כפי שהיא עצמה מנסחת אותו:
ציפי פליישר
|
