English דף הבית קישורים   פעילות ברחבי העולם אלבום תמונות מן העיתונות דיסקוגרפיה יצירות  
 

ציפי פליישר

ביוגרפיה

   

ציפי פליישר נולדה בחיפה בשנת 1946. הוריה, חלוצים יוצאי פולין - יעקב פליישר מקראקוב ושושנה (לבית מהל) מן העיירה רימאנוב - נפגשו בפלשתינה. לפני הולדתה של ציפי נספתה משפחת אביה בשואה. נותרו לפליטה מכתבים רבים של יעקב פליישר.

 
  כבר מגיל שלוש ניגנה בפסנתר ואלתרה מתוך שמיעה. המשיכה בלימודי הפסנתר והתיאוריה בקונסרבטוריון ע”ש רובין בחיפה. את לימודי התיכון סיימה בבית הספר הריאלי בחיפה במגמה המזרחנית.

בשנת 1978, היא נישאה למדען הנודע בתחום הבלשנות המשווה, פרופ' אהרון דולגופולסקי (2012-1930), אשר הגיע ממוסקבה עם גל העלייה מבריה"מ בשנות ה-70, אשר הגיע ממוסקבה עם גל העלייה מבריה”מ בשנות ה-70. בשנת 1982 נולד בנם יעקב; כיום משלב יעקב בעיסוקיו את שלושת תחומי התעניינותו - מקרא, היסטוריה ותיאטרון.

על אף פעילותה הענפה ברחבי העולם, ציפי מעולם לא עזבה את חיפה כמקום מגורים. היא גדלה בסביבה יהודית-ערבית, והאווירה של דו-קיום המאפיינת את העיר חיפה חודרת בטבעיות אל עולמה היצירתי.
 
    תאריה האקדמיים כוללים: תואר ראשון בתיאוריה, בקומפוזיציה ובניצוח מטעם האקדמיה למוסיקה ע”ש רובין בירושלים; תואר ראשון בלשון עברית, בשפה וספרות ערבית ובהיסטוריה של המזרח התיכון מטעם אוניברסיטת תל-אביב; תעודת מורה מוסמך למוסיקה מטעם המדרשה למוסיקה שבמכללת לוינסקי לחינוך בתל אביב; תואר שני בחינוך מוסיקלי מטעם אוניברסיטת ניו יורק (NYU); תואר שני בבלשנות שמית מטעם אוניברסיטת תל אביב; תואר שלישי במוסיקולוגיה מטעם אוניברסיטת בר-אילן בישראל. נושא המחקר בעבודת הדוקטוראט שלה התמקד בחשיפה היסטורית של מקורות האופרה שבהם זכתה פליישר בארץ ובעולם נמנים הפרס למפעל חיים מטעם אקו”ם; פרס ראש הממשלה בשנת היובל למדינת ישראל; פרס אונסקו-פריז (Rostrum) למלחינים על יצירותיה גלימת הלילה ו בהרי ארמניה; פרס המועצה הציבורית לתרבות ואמנות ליצירתה אורטוריה 1492-1992; פרס אשת המוסיקה בישראל מטעם גלובס (מצויינות נשים); פרס אקו”ם ליצירתה כשני ענפים; מלגות ופרסים מטעם ממשלת פינלנד, ממשלת ארה"ב, חברת ברהמס (גרמניה) והחברה הקנָדית למוסיקה אלקטרו-אקוסטית.

סגנונה של פליישר עובר תהפוכות במרוצת חייה היצירתיים, ודינמיקה של השתנות מאפיינת את פעילותה הפורייה. ההתחלות בשנות השבעים מאופיינות בגישוש וחיפוש אחר סגנון הלחנה אשר ישלב בתוכו את השכלתה בתחום המזרח. שנות השמונים הביאו לעיצוב וגיבוש סגנון זה, אשר מכיל מצלול רגיש ודימויי נוף. עבודתה הגיעה לשיאים חדשים עם יצירות אשר חוברו בסוף שנות השמונים לתמלילים בערבית ספרותית. היצירה הבולטת שהולחנה באותם ימים היא הקנטטה כשני ענפים לטקסט מאת ח›נסה, המשוררת הבדואית מן המאה השישית לספירה. פוריות ושפע יצירתי מתפרצים בשנות התשעים: פרץ זה בא לידי ביטוי בטקסטורות מוסיקליות נועזות הסופגות את השראתן ממרחבים שמיים קדומים ורחוקים.

המאזין מתרשם מנופי צליל ולשונות שמיות עתיקות, ומנופי דמיון ודרמטיות אנושית-נשית היוצרים בהשתלבותם פנורמה מרגשת ומרטיטה. אותו נוף לוקאלי של המזרח הים-תיכוני השמי בשפת האוונגרד, ואותו חותם נשי-אישי ומקורי המאפיין את יצירותיה של פליישר, הם-הם שזיכו אותה בהכרה בינלאומית בהיקף רב ממדים. לפי עדותה העיסוק בהלחנה בתחום הסימפוני והאופראי אשר כבר פרץ בשנות התשעים תופס תאוצה נוספת בשנות ה-2000.

בז›אנר האופראי בהמשך לאופרה הקאמרית מדיאה (1997 - בכורה עולמית בישראל) ניצבת ה-Grand Chamber Opera קין והבל (2002 - בכורה עולמית בישראל). מדיאה זכתה לבכורה אירופית בשנת 2004 בקלן; קין והבל זכתה לבכורה אירופית ב-2005 בוינה. במקביל לכך פליישר מתחילה ליצור בתחום ה-Grand Opera.

באוקטובר 2004 הופיע תקליטור חמש הסימפוניות «Tsippi Fleischer - Symphonies I-V» בחברת Vienna Modern Masters (מס' קטלוגי 3056).

אם נסכם את סגנונה המוסיקלי של ציפי פליישר - בולטות בו שלוש מגמות לפחות:

א. האקזוטיציזם הנוטה אל המרחק ההיסטורי והגיאוגרפי בצד הלוקאליזם הריאלי של ההווה המודרני המשתלבים זה בזה.

ב. חוויות התת-מודע הנשי והאימהי הנחשפות תוך השראה מרחפת וחלומית, על קו התפר שבין ריאליזם לסוריאליזם.

ג. קליידוסקופ הצבעים העשיר של השפה והמצלול (sonority) האקוסטי. עבודתה של פליישר תוחמת כשלושים שנות יצירה המשקפות זרמים ססגוניים חשובים לדינמיקה של היצירה העכשווית המוסיקלית-בימתית בישראל ובעולם. כל שפע יצירותיה מוקלטות על-ידי חברות תקליטים בינלאומיות - Vienna Modern Masters ,Opus One ,Aulos - ומושמעות ע»י תחנות הרדיו בישראל ובעולם. תקליטורים אלה מזמנים יחדיו את יפי הביטוי המוסיקלי של היוצרת בססגוניות סגנונית ובייחוד אותנטי.

פליישר היא אחת התורמות הפעילות ביותר לאידיאולוגיה של ההלחנה והחינוך המוסיקלי בישראל, אותה אידיאולוגיה אולטימטיבית המגשרת ומקשרת בסינתיזה בין מזרח ומערב. זו גם מסגירה אמונה פאציפיסטית עמוקה.

פליישר גידלה דורות רבים של מוסיקאים צעירים שהפכו לשם דבר.

חקר הזמר העברי כמשקף את הדמוגרפיה וההיסטוריה של עמה הוא נר לרגליה, והיא שקועה עתה בסיכומי מחקרה ובהבאתם לדפוס במתכונת של מספר ספרי-יסוד ומונוגרפיות. העיסוק בזמר העברי החל עוד בנעוריה כתלמידה בביה»ס הריאלי בחיפה; עבודת הגמר שלה אז - “התפתחותו ההיסטורית של שיר העם העברי” - מהווה למעשה ספר עב כרס.

בשנת 2005, כשהיא מסכמת דרך מפוארת בת עשרות שנים של הנחלת שיטה ייחודית לטיפול בלחני הזמר, פרסמה את ספרה «הירמון שירים» (שני כרכים) שבו היא מציגה בהרחבה את השיטה שרבים מאנשי המוסיקה בישראל משתמשים בה לעבודת יומם והוא הפך לספר חובה במערכות החינוך. חלקים מהספר נמצאים פה.

בתוך יוזמותיה הבולטות הקושרות חינוך והלחנה: קבוצת “מלחינים בעקבות שורשיהם” (1982-1985), פורומי הזמר העברי
(1992-1996), העֶרכה האינטר-דיסציפלינרית למחנכים מתחומי המקרא - האמנות - המוסיקה בעקבות הסצינה האופראית
(פרי הלחנתה) משפט שלמה, התקליטור “נערה פרפר נערה - מסע מסביב לעולם” - יוזמה משותפת עם המכון למוסיקה ישראלית שהוא המוציא לאור של היצירה. יוזמה זו מעניינת במיוחד כי היא משליכה אור על תחילת דרכה הקומפוזיטורית בשנות השבעים.

התקליטור המהודר "Lieder" אלבום כפול, Vienna Modern Masters (מס' קטלוגי 1060), הושק בדצמבר 2009 בתל אביב והוא מכיל מיצירותיה הקאמריות המאוחרות. כמו כן מובאים בתקליטור תיאורים של המלחינה על תהליכי ההלחנה וכן על העבודה עם נערי טלץ.
זהו התקליטור ה-20 מיצירות פליישר.

בנובמבר 2008 נחנך האוסף המקיף ביותר של עבודות המלחינה, הכולל בנוסף לפרטיטורות ולהקלטות כתבי-יד מקוריים רבים ועדויות על דרכה. מספרו הקטלוגי במחלקת המוסיקה שבספרייה הלאומית בקמפוס גבעת רם, ירושלים MUS 121.


 
בשנות השבעים המוקדמות, כשהיתה בת עשרים פלוס, נודעה ציפי פליישר בתל אביב כ מוסיקאית מחוננת של ג’אז ומוסיקה קלה. היא הרבתה אז להלחין ולעבד בז’אנרים אלה ולאלתֵר בפסנתר במופעים פומביים כמו: שלישיית “בנות חווה” - אותה הקימה והפעילה, “מועדון הזמר של לולה הקטנה” עם גילה אלמגור ו”בירה ומצב רוח” עם יעקב אגמון. בו בזמן עסקה בהוראת מוסיקה ונפל בחלקה ללמד את מיטב הכשרונות )בני גילה!( שהגיעו בהמשך לצמרת העשייה המוסיקלית, מי בתחומי הפופ והתיאטרון )דוד קריבושי, שלמה גרוניך, דורי פרנס( ומי בתחום המוסיקה הקלסית )דוד שלון, אילן רכטמן, אמנון וולמן(, ביתה הפך מוקד עלייה לרגל. חווה אלברשטיין, אז בתחילת דרכה, הקליטה את “אחרי מותי” בהלחנת ציפי פליישר למילים של חיים נחמן ביאליק. שיר נוּגֶה שממשיך להתנגן עד היום (נמצא בתקליט “כמו צמח בר”).  
 
כאשר מוריה החשובים נועם שריף ויצחק סדאי גילו אותה, כבר כתבה מוסיקה לתיאטרון (לאורנה פורת, לחנן שניר) ולבלט (לרמי באר ויונת קלר בלהקת המחול הבינקיבוצית ולשרה לוי-תנאי ב”ענבל”). בהיותה סטודנטית (ומורה מבוקשת גם יחד), טיילה רבות בעולם במסעות טרמפים.

לקראת סוף שנות השבעים עשתה את הצעד המכריע בחייה אל עֵבר ההלחנה לבמת הקונצרטים, אך הדבר לא גרע מאהבתה לזֶמֶר העברי ולחינוך.

כל אלה בצד הדרך המרשימה שעשתה בעולם המוסיקה האמנותית העכשווית כמלחינה ייחודית, בעלת פרסום רב בארץ ובעולם.

 
     
רשימת יצירות כרונולוגית מלאה, לפי מספרי אופוסים, ניתן להוריד כאן.   זוהר לוי, המתופף האגדי (להקת אחרית הימים) לומד אצל ציפי פליישר - ”לאשה” 25.2.74