| |
כתיבתה של פליישר מתאפיינת בשילוב של השפעות ישראליות/יהודיות עם השפעות אחרות מהאזור, כמו-גם בתיאוריה המוסיקליים של תת-ההכרה הנשית-אימהית, ובמנהגה ליצור מרקמים מוסיקליים הנובעים מטיפול ייחודי בשפה ובאקוסטיקה הטבעית. אלמנטים אלו נוכחים גם באלבום החדש שלה, הניכר, בנוסף לכך, בגישה חדה להלחנת טקסטים, אותה מתארת פליישר בדברי ההסבר שלה: "לא עוד טקסט נתון רץ בהלחנה, אלא מעין פַּרַה- או מֵטַה-טקסט, פרי חיבורי שלי – ליקוט מילים והברות שנדלו מתוך מקורות השראה חזקים".
ביצירתה מכתב לנגיב מחפוז (2012) לחמישייה קולית, אורגת פליישר את מילותיו של הסופר המצרי זוכה פרס נובל נגיב מחפוז לשכבות פוליפוניות חגיגיות וחמורות-סבר בערבית, אנגלית, גרמנית, צרפתית ועברית. התוצאה מצטיינת באווירה עוכרת-שלווה, המהדהדת בזכרונו של המאזין. פליישר מלחינה את הטקסטים בסגנון דקלומי, והמרקם דמוי-המוטט זורם בצורה כה טבעית שהמאזין מוצא עצמו נמשך אל בין המנגינות והקולות הנארגים זה בזה, מבלי לחוש בהתנגשות בין השפות השונות.
החיות רוצות, אופ' 74, אותה מתארת המלחינה כ-"סוויטה קלילה ושובבה", [...] נועדה לקהל של ילדים אשר עשויים גם להשתתף בביצועה במסגרת חינוכית. [...] כמה מן המלודיות השבורות והדיסוננסים ביצירה זו עשויים להישמע יותר מאיימים מקלילים לאוזניים המורגלות במוסיקה המערבית, אך ניתן לראות כיצד ביצוע תיאטרלי על-ידי ילדים יכול לשנות מהותית את פרשנות היצירה.
סימפוניה מס' 6 – עיניים השתקפות הנפש [...] כתובה בשני פרקים, שכל אחד מהם מחולק למיניאטורות. הפרק הראשון, "זקנים", מתאפיין במנגינות איטיות ומקוננות, חילופי רגיסטרים קיצוניים, דיסוננסים, ומרקמים רזים אך מתמשכים. בפרק השני, "ילדים", התנועה קלילה ומהירה יותר, ויותר שובבה. [...] הניסויים שעשתה המלחינה עם הטקסט והלחנתו ניכרים לכל אורך היצירה, שנכתבה בהשראתם של תערוכת צילומים של דורית הראל ושל מוטו התערוכה: "העין מַראָה ללבב וחלון לנשמה / כל עולמנו הפנימי כולו במבט זוג עיניים אחד". ההסברים מעודדים את המאזינים להתבונן בצילומיה של הראל, המופיעים בחוברת, בשעת ההאזנה. ניכר כי קטעי היצירה נבנו מתוך תשומת לב רבה לפרטים. החל מהקונספציה והבנייה הבסיסית של המיניאטורות, דרך שילובם של רעיונות חוץ-מוסיקליים מתוך חומרי המקור, ועד להעמדתם של המבצעים על הבמה, הכל נעשה מתוך מאמץ יצירתי מודע.
היצירה האחרונה באלבום היא אברם – אורטוריה על הולדת המונותיאיזם [...] ביצירה זו, מתארת המלחינה את היווצרותן של שלוש הדתות המונותיאיסטיות הגדולות – אסלאם, נצרות ויהדות. המוסיקה אומנם בנויה מהצללות מתמשכות, העוברות בין המקהלה, הסולניות והנגנים, אך המרקם הוא במקרים רבים דליל למדי. השימוש באוניסונו, הן בקווים הקוליים והן בכלי הקשת, יוצר תחושה של פשטות דמויית-תפילה, ואילו הנבלים, הנעים בין פריטה על צלילים בודדים לבין ארפז'ים, יוצרים אוירה מסתורית. המלחינה כותבת כי "תחושת התפילה באווירת קדוּשה מתעצמת כתוצאה מהשימוש ההולך-וגובר ברקמות אוניסונו מוכפלות". [...] היצירה מגיעה לשיאה ולסיומה בפרק יפהפה, השוזר יחדיו תחושת שלום ושלווה עם אופוריה. זהו אחד הרגעים היחידים באלבום כולו שבו כל הקולות שרים ביחד בהרמוניה, במקום במרקם פוליפוני, והוא מרגש ומצמרר ביופיו.
האלבום כולו מעיד על עבודתה הקפדנית של ציפי פליישר. הוא מצטיין בתשומת ליבה לפרטים ובדרך הצגת הרעיונות החוץ-מוסיקליים. נהניתי במיוחד מהשימוש בדרכי הלחנת מילים בכל היצירות. דברי ההסבר מסייעים לחוות במלואן את בחירתה החוזרת-ונשנית בשפה מוסיקלית מאתגרת ומעוררת מחשבה, אך ניתן ליהנות מהיצירות גם ללא עזרתם.
אווה קנדריק
כתב העת של IAWM, נובמבר 2013
היצירה בעלת המשקל הרב ביותר כאן היא האורטוריה אברם, שבה מצטברת הרב-תרבותיות של פליישר למוסיקה שאכן ניכרת בה טביעת אצבע סגנונית. היא מעבירה היטב את הזמנים העתיקים של טרום המונותיאיזם והיווצרותו דרך איטיות, שימוש רב במרקם חד-קולי (אוניסונו), רמזים למאגרי צלילים ערביים ומחוות של מצלול מזרח-תיכוני בעזרת אפקטים של מקהלת נשים, שלושה נבלים וכינורות. יצירה זו היא המשך טבעי למפעל החיים של פליישר, שנולדה, גדלה וחייתה כל חייה בעיר מעורבת ישראלית-פלסטינית (חיפה), הטמיעה את השפות השמיות ואף חקרה אותן, האזינה לגילויים המוסיקליים המגוונים במרחב הים-תיכוני, ונתנה לכל אלה ביטוי מתוך עניין תרבותי וחברתי. במידה רבה, היא הצליחה אפוא לצקת תוכן לביקוש אחרי הישראליות במוסיקה.
הדיסק כולו גם מעיד על כושר ההפקה הפנומנלי שלה, שמכנס עשרות מבצעים בשירה, נגינה וניצוח, מארבע כנפות תבל, ליצירת המוצר הסופי הזה בגימור מושלם. וכאמור – ידה עוד נטויה.
נועם בן-זאב, הארץ, 15 במרץ 2013
|
|
האזן