| |
יש משהו שמאוד שובה-לב בציפי: היא רואה דבר מה בעיני רוחה, ואז עושה
כל מה שביכולתה כדי שזה יקרה.
דורון תבורי, בזמן ההכנות לבכורה העולמית של "בקץ הדרכים".
יש כאן צלצול חדש... ציפי פליישר כבר לא זקוקה לבֶּרְיוֹ, היא משוחררת, מייסטר
אמיתי בענין הווקאלי. לעומת פנדרצקי, בולז, שטוקהאוזן שכתבו להרכבי ענק,
היא נותנת את הצעקה הגדולה של אורי צבי גרינברג, כשהיא הולכת לאינטימי.
היצירה היא רק שניים - קול האדם והצ'לו, הזעקה של האדם אל האלוהות.
ציונה פלד עשתה עבודה יוצאת מן הכלל - בניגוד לציפי, הלכה לשיא של
צבעוניות, אנחנו רואים את קוסובו ואת מחנות ההשמדה בצבע. היא יצרה
מחול וירטואלי שנותן נפח למוסיקה, פיסיות שיוצאת החוצה ולא בדיוק מבני
האדם...
יש לנו כאן ז'אנר חדש של רקויאם.
חנוך רון, באירוע הבכורה עם גרסת הווידאו, 8 בנובמבר 1999, מכללת
לוינסקי, ת"א
פליישר היא אחד מהקומפוזיטורים הפחות קונבנציונליים ויותר נועזים ושוברי
מוסכמות. בקץ הדרכים היא בבחינת בכי דרמטי זועק לעולם טוב יותר,
סוג מסוים של שחרור קתרתי ממסורת ואמונה שחונקים אותנו וניסיון להשתחרר
מעבר שלא הצליח להרגיענו אלא רק זרע בנו מוות והרס.
בקץ הדרכים היא בריאה חדשה מהפנטת שיש לחוש אותה כדי להבינה
במלוא עוצמתה על המסר שלה הכל כך רחוק מלהיות שקט. היא מייצגת ז'אנר
חדש אשר בוודאי יתפתח ויתרחב בעתיד בדרכים מגוונות.
תבורי מדהים בבריטון המתריס (הקורא תיגר) שלו, התובע, השואל, המבקיע,
לא נכנע, וברגעים מסוימים חדור הכרה עצמית אל מול הסיכון שבייאוש.
מיכאל אייזנשטט, מתוך ביקורתו אחרי הבכורה העולמית של "בקץ
הדרכים", ג'רוסלם פוסט,
14 בנובמבר 1999.
דעת המקום של ציפי פליישר
פליישר אינה מתעלמת לרגע מהמקום ומהזמן - כהוויה אישית וקולקטיבית,
קיומית, פוליטית ותרבותית - ההוויה בה היא חיה ויוצרת: התערובת הגדולה
המרכיבה יצירותיה, אותו ארכיב מולטי-ווקאלי של מקום ושל עם, אותו פסיפס
עשיר של מסורות, לשונות, סולמות מוזיקליים, מקצבים, נופים וכו' וכו'
- כולם גם יחד מחזירים אותנו אל ה"כאן" הדינאמי, ה"כאן"
הפתוח, האולטרה-פוליפוני, ה"כאן" שאוזנו כרויה אל האחר,
אל האחרים; ובמילים אחרות, "כאן" אוטופי של שוחרת תרבות
ושוחרת אדם.
שדה המסמנים הקוליים רחב והטרוגני. ציפי פליישר הולכת בשדה, השדה שלה
ושלנו, שדה-ישראל, מלקטת ואוגדת זרי צלילים. היא קוטפת עד לשורשים.
דר' גדעון עפרת, בדבריו לרגל הופעת התקליטור "Lieder" (אלבום כפול) , ת"א, 5.12.2009
אלבום מרשים זה כולל שני תקליטורים [...] ושלוש חוברות נפרדות של הסברים ותרגומים – באנגלית, גרמנית ועברית. [...] מגוון המבצעים, האתרים והאירועים שבהם הוקלטו היצירות הוא עדות למעמדה של פליישר כמלחינה מובילה ומוערכת, הן במולדתה והן בחוגים בינלאומיים. השכלתה של המלחינה, והתעניינותה המתמשכת בשפות ותרבויות שונות, משתקפות בריבוי שפות ההלחנה – עברית, ערבית, ארמית, יידיש, גרמנית, אנגלית, צרפתית ורוסית.
[...] במהלך ההאזנה, נדהמתי ממגוון הנופים הצליליים שהצליחה פליישר ליצור, באמצעות מניפולציות ושילובים של צלילים קוליים, ותוך התמודדות עם הרכבים כליים מוגבלים-בהיקפם ויוצאי דופן; כל האמצעים הללו מועמדים תמיד לשירות המילים ולהבעת המטען הרגשי שלהן.
[...]
החוברות המלוות את התקליטור הן יפהפיות ומוקפדות. [...] הן מספקות סקירה תיאורית עבור כל אחת מן היצירות, לצד צילומים ופרטים ביוגרפיים אודות המשורר/ת או הליברטיסט/ית ותרגום של הטקסטים. ברוב המקרים, נכללים גם הסברים נוספים ותובנות אישיות מיומניה של המלחינה. בחלק מהיצירות אף נכללות התיבות הפותחות של הפרטיטורה. [...]
לרוב, די היה לי במטען הרגשי והצלילי של המוסיקה כדי להגיע להבנה אינטואיטיבית של התוכן והמשמעות [של המילים]. עם זאת [...] הכרת הרקע ליצירה והגישה לתרגום הטקסט בהחלט העשירו את משמעות המוסיקה. התקליטורים משמשים כמעין מוזיאון-בצלילים ליצירותיה הווקאליות של המלחינה, שחשיבותו רבה במיוחד עבור אותן יצירות [סאגא-פורטרט, בקץ הדרכים, מחזור אלקטרו-אקוסטי] שניתן לשומען רק באמצעות ההקלטות הכלולות כאן. פליישר שימשה כ"אוצרת" קפדנית ושיטתית, המאפשרת לכל מי שמחזיק באלבום זה ללמוד ולהבין את יצירותיה כתרומה חיונית למוסיקה של המאה העשרים ואחת.
Janet Morrow King, IAWM Journal, vol. 16/2 (2010)
|
|
האזן
האזן